נתחיל בהסתייגות, קיימים סוגי סרטן נדירים שנשארים רק במעקב wait and watch: אבחנה עם סרטן בה לא צריך לעשות דבר, או לחילופין ניתוח מקומי וזה הכול.
כלומר, בהתמודדות עם הסרטן יש מנעד מאוד רחב, כשבקצה אחד מעקב ללא טיפולים, בעוד שבקצה השני טיפולים אגרסיביים ואינטנסיביים (כימותרפיה, השתלת מח עצם, ניתוחים מאוד מורכבים, שחזורים), לכן קיים הבדל מאוד מאוד גדול בין הקצוות.
מבחינת שגרת הטיפולים, לא משנה באיזה טיפול מדובר, בין אם ניתוח חד פעמי או סדרת טיפולים כימותרפיים ארוכה, המשותף הוא שעם תחילת הטיפול עצמו ישנה מעין ירידת מתח. לאחר השוק הראשוני ולאחר הטראומה ו"הרצפה שנשמטה", ההגעה למצב בו מתחיל הטיפול נותנת ודאות, שתיקה, ואף רוגע למטופלים ומלווים עיקריים, היות שאנו מתמודדי בדרך כלשהי עם הסרטן עצמו.
